תערוכה זו היא מטאפורה על מצבו של האדם בחברה העכשווית, האורבנית. ספשילוב פונה אל עמודי החשמל כסוג של מציאות אורבאנית. העבודות נעות על הגבול בין ליריות, עדינות, ייצוג סוג חדש של אסתטיקה אורבאנית, שירה אורבאנית, לבין איום וחרדה, כסימבול של חיים אורבאניים שיש בהם אי-וודאות, חרדה וגעגוע לטבע. בעבודות אלו קיים דו-שיח בין קו לירי עדין וכתם מוצק, שולט, אגרסיבי יותר. הדואליות בין הקו לכתם מנסה למצוא איזון בין הקווים הקלילים המרחפים, חסרי המשקל, היוצרים תנועה וקצב, לבין כתמי הצבע השחורים המייצגים אי- וודאות וכאוס.
ספשילוב רושמת עשרות עמודי-חשמל בקווי מתאר ריאליסטיים, בצבעוניות מונוכרומית, תוך הסתכלות עליהם מזוויות שונות, במגוון רחב של קונסטרוקציות מעניינות. את תשומת ליבה מרתקים הפרטים הקטנים שמהם מורכבים העמודים: חוטי החשמל המסתעפים, קירות המתכת האינסופיות המרכיבות את העמוד עצמו וכיוצא בזה. בסיסי העמודים, שראשם בשמיים וזרועותיהם הרחבות נושאות את אוטוסטרדת האנרגיה, נטועים בקרקע. לעתים קוטעת ספשילוב את בסיס העמוד ולעתים את חלקו העליון. עמוד החשמל מתחיל בשום מקום ונגמר בשום מקום, או אולי דווקא מתקיים ללא כל הפרעה, ללא התחשבות בגבולות המסגרת. אבל למרות הדימוי הכל-כך מרוכז, הצמצום הצבעוני והרצון האובססיבי כמעט להתמקד בעיקר, כל עמוד חשמל מקרין תחושה אחרת לגמרי.
למרות הרישומים המונוטוניים, כל עמוד שונה. אין שני עמודים זהים. כל עמוד מייצג אדם כפרט. העמוד נדמה כמו אביר עם שריון שעומד על המשמר. עמודי החשמל נראים לפתע אנושיים, פורשים את ידיהם לצדדים כמי שמבקשים לתפוס שטח ולהגדיר טריטוריה. הם אף נראים מעט כוחניים ומאיימים, כמי שהשתלטו על מקומו של הסובייקט, שנמחק לחלוטין.
חוטי החשמל (המדומים לקורי עכביש) מהווים דימוי וויזואלי של תקשורת המאפיינת את התרבות העכשווית - התקשורת הווירטואלית. זוהי כבר איננה התקשורת הרגשית, אלא תקשורת אינפורמטיבית קרה ומנוכרת. המכאניזם הוא נסתר בבסיסו. אין התייחסות לחזית, העמודים בדרך-כלל אינם יפים, העיצוב שלהם איננו מושקע. הם בעלי תפקיד של משרתים, מאחורי הקלעים, אך למעשה הם אלה המהווים בסיס לקיום העולם המערבי.
לעמודי החשמל השפעה נופית בולטת - הם חלק בלתי נפרד מנוף אורבאני כלל עולמי, והם בעלי תפקיד שלא ניתן להתעלם ממנו. הם מצויים בכל מקום - רחובות הערים, שדות חקלאיים, כבישים בין-עירוניים, שטחי יער טבעי ועוד. הם "פצע" בולט בנוף הפתוח. משום כך, הם נראים מלאי עוצמה. יש בהם משהו פולשני הכובש את הסביבה ושולט בנוף. לפעמים הם נראים כמו יערות - "יער ברזל" המדמה עולם של מדע בדיוני. הטכנולוגיה שקיבלה חיים משלה, ממלאת תפקיד של צמחייה. הטכנולוגיה תפסה לפיכך את מקום הטבע ואילו הטבע נשמר בשמורות הטבע. מצד שני, האסתטיקה השתנתה, ניתן לראות יופי בעמוד חשמל בעקבות גדילה בתוך סביבה טכנולוגית. עמודי החשמל הפכו לעצים המודרניים.1
בתוך כל עמוד חשמל אגור כוח פנימי רב, כשסדרה גדולה של עמודים מהווה יחידת כוח בעלת אנרגיה רבת עוצמה. החשמל משדר מצד אחד כוח ואנרגיה, ומצד שני כל עמוד משדר בדידות, ניכור, מרתון הישרדות. ההתפתחות המהירה של הטכנולוגיה גורמת לאי-וודאות ויוצרת הרגשת טירוף, חוסר שליטה וכאוס.
האדמה השחורה אצל ספשילוב מסמלת איום וחרדה כסימבול של חיים אורבניים שהשתלטו על הטבע ועל המרחב.2 תחושת החרדה באיורים של ספשילוב מקבלת ביטוי בדימוי של מפלצת המהווה סימבול של השתלטות אורבנית.3 ההתעסקות בפחד באה לידי ביטוי גם בעבודות מוקדמות יותר של ספשילוב, כמו בתערוכה "מפלצות ".4
הדיאלוג בעבודותיה של ספשילוב עם "הטבע" החדש, ממחיש את התחושה הרלטיבית הנוצרת מתוך האורבניות המסיבית המשתלטת של עמודי החשמל הסטטיים, המתאפיינת בחוסר מקומיות או זמן ספציפיים. ספשילוב יוצרת רישומים טעונים המבקשים התמקדות בקשר שבין הטבע והמציאות האורבנית. זהו רישום פואטי במיטבו, מדויק ומתומצת, אישי וייחודי.
הערות:
1. השימוש בסמלי טכנולוגיה התחיל כבר בסוף המאה ה-19 אצל אמנים כמו: שילר (Charles Sheeler) קנדינסקי (Vasilli Kandinsky) וקנייר (Immanuel Knyaer). האדריכלות והטכנולוגיה סימנו עבורם סוג של כוח והתקבלו כמייצגות סוג חדש של אסתטיקה. גם אצלם, אין נפש אדם ברחוב או פעילות אנושית הנראית מאחד החלונות, אף שהיצירה עוסקת בעיר.
2. השימוש בכתם הצבע השחור על-ידי ספשילוב מזכיר במידה רבה את הגוש השחור, הקפוא והכבד של אביבה אורי המתעסקת רבות ברישומיה בחרדה מפני פיצוץ אטומי ומתארת את מעשה ההרס הטוטאלי והקטסטרופה הסופית. אולם, במשטח השחור של ספשילוב, בניגוד לאורי, יש נוכחות של גוף וצורה.
3. ציור המפלצות מקבל משמעות נוספת תוך כדי השוואתו עם דימויי מפלצות של שנות החמישים, לדוגמא- דובופה (Dubuffet Jean) ובאיי (Baj Enrico), וממשיך באמנות העכשווית עם מוראקאמי (Takashi Murakami) וריידן (Mark Ryden).
4. בתערוכה זו (גלריה "משרד בתל-אביב" 31.01.03) הציגה ספשילוב רישומים בכתמי צבע שחורים העוסקים בפחדים וחרדות.