"הערים אך אינן קיימות. אולי אף לא היו בנמצא מעולם. ודאי כי שוב לא תהיינה קיימות לעולם". (1)
כרמלה וייס מציגה בתערוכה זו עולם תת קרקעי מופלא. עולם זה מורכב מערים הגועשות מתחת לפני השטח. מה היא באמת העיר מתחת? מה יש בה ומה היא מסתירה? העיר מזמינה אותנו למסע תת-קרקעי קסום. האם ניתן בכלל להיכנס לתוך עולם זה? הצמחייה סבוכה ואפלה, מסתירה בתוכה סוד כלשהו. הנתיב מוביל למסע אל תוך ערים אשר לא קיימות במציאות, אלא בתוך הנפש. דימויים תת-הכרתיים צפים ועולים על פני השטח. על אף שזהו עולם תת-הכרתי, הוא איננו מאיים, או משתלט. השכבות הרבות יוצרות עומק וויזואלי מסקרן הדורש התבוננות מעמיקה ומגלה עולם נסתר נוסף.
הציור הוא רב-שכבתי, מסתיר וחושף. באמצעות דימויים כמו שורשי עצים, מנסה וייס לחדור לתוך המשטח על-מנת לגלות מה מסתתר בתוכו. העיר הסמויה של וייס נעה בין דימוי-לכיסוי. ציור השכבות מקביל לחיטוט בתוך שכבות האדמה. לפתע נגלים מינים שונים של חרקים ותולעים, בריכות מים, דגים, תמנון, תנין ואף חיות אחרות לא מזוהות. עולם סוריאליסטי רוחש חיים מתחת לפני האדמה. נדמה כי העיר נושמת כמו ספוג ותופחת. הצבירה והצמיחה הרוחשות, גורמת לגופים האמורפיים להיווצר ולהשתנות לעיני הצופים. עולם צפוף זה, המבוסס על תסיסה קיומית, מכיל בבטנו יצורים שונים המתרבים, זזים, נושמים וגם מתים ומיד באים חדשים תחתיהם. נוצרת אווירה קסומה של נוף פתוח המשתנה באופן בלתי פוסק.
עולם תת-קרקעי רוחש זה, נדמה לאיברים אורגניים בעלי ורידים ועורקים המוזנים אחד מהשני. נוצרת תחושה של אורגניזם חי הבנוי ממבנים מולקולאריים של רקמות עדינות ודקיקות. הנתק מנוף קונקרטי ואימוץ נוף מדומיין מאפשר לוייס חופש בתהליך החיפוש אחרי צורות חדשות ויצירת נופים שלא ברור אם קיימים והיכן. זמן התרחשות הסצנה אף הוא איננו ברור, ספק יום, ספק לילה. הכול טובל בתחושה אפופת מסתורין. דממה אופפת את המרחבים הנסתרים של היקום. הקומפוזיציה נעה בין פיגורציה להפשטה. הגבולות בין הדימוי הצמחי לרקע מתמוססים.
וייס יוצרת בציוריה נופים מיוחדים, ללא נוכחות אדם, ההופכים לנופי נפש אישיים המזכירים את העיסוק של תנועת הסוריאליזם בתחילת המאה העשרים בשבירת חוקי המציאות ובשחרור העולמות הפנימיים החבויים במעמקי נפש האדם. בדומה לתת-מודע כנושא וכמושא גם יחד שבא לידי ביטוי בסוריאליזם הפיגורטיבי, העושה שימוש בדימויים הלקוחים מן המציאות כדי ליצור יצורי כלאיים, כך, צירוף חלקי דימויים חסרי הקשר למכלול משותף אחד, יצר אצל וייס מציאות חדשה שהיא מעל למציאות הקיימת.
העיר הסמויה איננה מקום נעים. היא אזור דמדומים שטומן בחובו את הרגוע והמבעבע, המחייה והממית. תחושות מסתוריות עולות מתוך הצורות האמורפיות, לעתים אף מפלצתיות. החרקים החיים, מעין מרקמים אורגנים נושמים, מצוירים בעיקר בגוונים כתומים, ירקרקים, תכלת, אפור וחום. חותמה האישי של וייס ניכר בציורים עוצמתיים אלה המצוירים דווקא בפורמטים קטנים.
מסע של גילוי נדרש על מנת לגלות את הערים הנסתרות. "לחאן הגדול יש אטלס אשר בו משורטטות גם ערים, אשר לא מרקו וגם לא הגיאוגרפים יודעים אם קיימות הן והיכן (2). האטלס שבידי החאן הגדול מכיל בתוכו גם את מפות הארצות המובטחות, בהן סייר האדם בדמיונו, אולם עדיין לא נתגלו ולא נוסדו.