במבט ראשון מעוררים הציורים של עומר השתאות והיסחפות המעורבות בתחושה של הצפה. תחושת השיטפון האימתני של הגירויים, שלא נותנים מנוח, מאפשרת הצצה לתוך עולמו הפנימי המוצף והמציף של הצייר.

הציורים מכילים פרטים רבים היוצרים עומס ויזואלי טעון שבורא עולמות אגדתיים וקסומים המושכים ומטרידים את הצופה. מארג הקווים צפוף וסוער וממלא באקספרסיביות את הבד עד תום. מלאכת הציור של עומר היא רוגשת וטוטאלית. קווי מכחול צפופים ואובססיביים יוצרים דינאמיות מתפרצת המשתלטת על כל הבד ומגלים את ההגזמה והמופרכות הטמונות בדימויים.

בשנים האחרונות מתמקד עומר בציורי דיו, פחם, אקוורל ואקריליק על בדים גדולים מאד המתאפיינים במונוכרומטיות ייחודית. התחושה היא שהטקסטורות השונות של שחור, אפור ולבן יוצרות אין ספור גוונים, קרים וחמים, הרמוניים וקונטרסטיים. אפשר כמעט להגיד שהוא לא זקוק לצבעים על מנת לצייר בצבעוני.  

העבודות מלאות בסימבוליקה מסתורית הנעה בין טרגיות לגרוטסקיות ובין אבסורדיות להגיון. מתוך העבודות נגלים עולמות היסטוריים נכחדים, שגיבוריו המיתולוגיים ממשיכים להופיע ביצירותיו כל פעם מחדש. עולמו של עומר הוא עולם תזזיתי שמפציץ ומציף. נדמה שהדמות והרקע, המקווקווים באופן דומה, כמו ניזונים זה מזה. הרקע נוצר ומתהווה מתחושותיה של הדמות והדמות נולדת מתוך הרקע. הרקע חודר לתוך הדמות ומשנה אותה והדמות נשבית בעולם שהיא האצילה. 

הציורים מעוררים חוויה של גודש, תסיסה חזרתית, מערבולות והפצצה של צורות וכתמים המהדהדים את מצבן המעורער של הדמויות שנמצאות במצב של מעבר ותהפוכה. כמה מן הדמויות מנסות לפרוץ או להגיח מממד לממד, כמו בלידה שמתרחשת בין העולמות, כשהדמות והרקע מתחלפים בתפקידים, לובשים ופושטים צורה, פעם מופיעות כרוחות רפאים, ופעם באופן חתוך, כאילו החלק החסר עדיין נמצא בממד האחר ממנו הדמות מבקשת לבקוע.

הציור נבנה מתוך תנועה תזזיתית. זהו עולם בו הקיום מבוסס על זהויות נזילות, כמו למשל בציור "הבשורה", בו דמות המלאך שבציורי הבשורה המסורתיים הוא אשה שמנה מרחפת ואילו הבתולה שאמורה לקבל את הבשורה היא גבר נבוך השקוע בתוך עצמו. הדבר מאזכר את מושג המודרניות הנזילה של זיגמונט באומן¹ שבכך סיפק ניסוח אחר של רעיון הפוסט-מודרניות, בו משתנים תנאי חיים חברתיים ופוליטיים ללא הפסק. במודרניות נזילה הזהות שלנו אינה יציבה, והיא מייצרת חרדה וחוסר ביטחון קיומיים שלא היה להם תקדים בעבר.

הדמויות התלת-ממדיות משדרות תחושה של גשמיות מחד ותנועתיות מאידך. הדמויות יוצאות מן הגלים שברקע המגדירים אותן והן נמוגות ונטמעות חזרה (הדבר בולט במיוחד בציור "לב ים"). אין רגע של שקט, לא בתווי הפנים ולא בגוף. הכל זורם.

הדמויות של עומר מתקיימות בייצוגים שונים של זמן, החותרים לבו-זמניות. זהו זמן חדש, המתקיים באין-מקום, או במרחב שמשלב בין עבר להווה, בין נוכחות פיזית לסימבולית, בין מציאות לדמיון. הדמויות נעדרות קווי מתאר ברורים, כך שהגבול בינן לבין הרקע מיטשטש. על אף זאת, מצליח כל ציור ליצור מערכת מגובשת בתוך הזמן והמרחב הייחודיים בהם הוא מתקיים.

הסיפורים שטווה עומר בציוריו סביב המוזות שלו לקוחים משלל רב של מקורות- ספרותיים, מיתולוגיים וציוריים. אחת "המוזות" המרכזיות של עומר היא הצייר לוסיין פרויד. בתערוכה הנוכחית מסתתרות כמה וכמה מחוות לפרויד. אמנים אחרים מסתתרים אף הם בתוך הגלים, ביניהם: דה-וינצ'י וואן גוך, אשר נוכחים באובססיה שלהם ושל עומר למערבולות; וויליאם בלייק ועולמו המטורף, בו האדם-אמן זוחל על ארבע כדי לחפש פירור של השראה מן המוזה העומדת מעליו כמו אדונית (בציור "האמן והמוזה" שעל שמו נקראת התערוכה); ומונק, שהעצב שנוטף מכל ציוריו חודר עמוק גם ללבם של גיבוריו המובסים של עומר. 

האופי הייחודי של הדמויות מבטא עולם אפי ואגדי שמאפיין את כל יצירתו של עומר. כך, המלט הוא הלפיד שמדליק את הבעירה שבולעת את המבנים הקלאסיים של הממלכה. המחווה לשייקספיר, שהוא אולי המוזה הטרגית והגרוטסקית האולטימטיבית, ממשיכה בדמויות של מקבט, פאלסטף המלך ליר והשוטה. דמויותיו של עומר נזרקות לתוך עולם כאוטי שבתוכו הן צריכות לשרוד. בשני הציורים הגדולים "האמן והמוזה" ו- "הבשורה", דמותו של האמן מופיעה כאנטי-גיבור שמכפיף את עצמו לדמות נשית רבת עוצמה, אשר פוקדת עליו, כמו שפוקדים את הנבואה על נביא נבוך, אילם ומתרפס.

ההתבוננות בציורים דורשת הרהור, עיון והשהייה. נדרש מבט ממוקד מקרוב ובו זמנית גם התבוננות מרחוק שתופסת את מרחב הפעולה של הדמויות. העבודות המורכבות והמרשימות מוכיחות את העובדה שתשוקתו של עומר לצייר היא מפעל חייו, שלו הוא מקדיש את כל זמנו, כוחו ודמו.

 ¹ זיגמונט באומן, מודרניות נזילה, תרגם בן ציון הרמן, הוצאת מאגנס, 2007

נועם עומר (נ.1982), חי ויוצר בהוד השרון. בוגר המדרשה לאמנות, בית ברל (2007). זוכה פרס הצטיינות מהמדרשה לאמנות (2007) ופרס אמן צעיר מטעם משרד התרבות והספורט לשנת 2017. עבודותיו הוצגו בחללי תצוגה רבים בארץ ובעולם, ביניהם גלרית הקיבוץ, ת"א, גלרית המדרשה בת"א, מוזיאון ארץ ישראל, מוזיאון רמת-גן לאמנות ישראלית, מוזיאון ינקו דאדא עין הוד, גלריה קיימא, ת"א, גלריה גל און, ת"א המשולש – חלל לאמנות, ת"א, מוזיאון ד"ר גיסליין, גנט, בלגיה, מוזיאון קולבנבורג, גרמניה ועוד.