דוד נאמן 
מתווים לאנדרטה גלקטית

תערוכה זו עוסקת בדימויים של חזון עתידי המדמה מצב קיומי העתיד להתרחש. יצירה זו קשורה באופן ישיר למודעות הזמנית של כדור הארץ ולידיעה הריאלית כי יום אחד יצטרך האדם לחפש לעצמו כוכב לכת אחר.
צורות אווירודינמיות קונסטרוקטיביות מלוטשות מרחפות בחלל. אלו הן אנדרטאות המסמנות ציונים מבניים במסע הארוך של בני האדם לחיפוש אחר קרקע חלופית לישוב. האנדרטאות המסמלות עקבות למציאת מקומות התיישבות חלופיים, מבטאות ציוני דרך של ההיסטוריה והאפיזודות בחיי בני האדם. ציוני הדרך בנויים מחלקים מרחפים המסמלים את ריחופו של האדם במסע. הצורות, שיהיו עשויות מסוגים שונים של מתכות, מבטאות עוצמה קולקטיבית של יכולת אנושית מוחשית להתאחד בחיפוש אחר קרקע אידיאלית אחרת שמתאימה לקיום אנושי. הדינאמיות שמשקפת את היכולת המהירה והסתגלנית לסביבה חדשה, באה לידי ביטוי בצורניות של האנדרטאות, בקשר שבין האובייקט לחלל ואופן התעופה שלו. 
הפתרונות הריאליים מבוססים על יכולות טכנולוגיות המאפשרות שליטה מסיבית במגבלות של הקיום הפיזי של האדם ומבטאות את רצונו להתנתק מכוח המשיכה של כדור הארץ. הצורות הגיאומטריות המופשטות של המתווים מבטאות פרידה מן המקורות האורגניים של האדם והתמקדות בתמצית קיומו האינטלקטואלי. האנדרטה מורכבת מצורות מתומצתות פשוטות המבוססות על יחסים מורכבים ביניהן. הצורות מכוונות תמידית כלפי מעוף והתנתקות מכוח הכבידה. האנדרטה כדימוי מונומנטאלי דינאמי, מבטאת מנגנון טכני עתידני המשתמש בתנועתיות דינאמית של חלקים היכולים להתאים עצמם באופן מושלם אחד לשני ולהוות ביחד צורה מופשטת מושלמת.
ההתייחסות לאדריכלות גלקטית קשורה באופן הדוק לאדריכלות הפוטוריסטית שביטאה את המציאות המהפכנית של תחילת המאה ה-20 ואף בישרה אותה. החזון העתידי של התנועה בא לידי ביטוי בחשיבה על עולם חדש המבוסס על מציאות אורבאנית, טכנולוגית, אנרגטית ודינמית. הם ביקשו לבטא את החדש ואף להקדימו ולפיכך יצרו סוג של מדע בדיוני. "עלינו להתכונן לקראת הזיהוי הבלתי נמנע, ההולך ובא, של האדם עם המכונה, הישות האסתטית החדשה, "אדם מכונה", היא מעבר למוסר המקובל..." (טומאסו מרינטי).¹ גם אצל נאמן, ניתן למצוא בדומה לכך התמזגויות בין האדם לאנדרטאות המשוכללות המייצגות את קיומו.
הפרויקט הפנטסטי של נאמן מזכיר גם את האנדרטה לאינטרנציונל הסוציאליסטי השלישי שהוזמנה על ידי  האמן ולדימיר יבגראפוביץ' טטלין על ידי האגף המהפכני לאמנות יפה בקומיניסטריון העממי של החינוך במוסקבה. הדגם שנבנה בשנת 1920, מגלם בתוכו חלומות אוטופיים פנטסטיים של הוגי העבר באשר לסדר החברתי האידיאלי. האמנות, ששירתה את הסדר החברתי החדש והטיפה לרעיונות המהפכה, הייתה קשורה באופן ישיר לרוח העתיד ושאיפותיה האוטופיות של המהפכה. האנדרטאות של נאמן, מבטאות באופן דומה קדמה אנושית הבאה לידי מימוש בזכות הרצון הקולקטיבי. ה"מבנה" גילם עבור האמנים הקונסטרוקטיביסטים, כמו גם עבור נאמן, את ההזדהות עם תהליכי המודרניזציה, האורבניזציה, המדע, התעשייה, הטכנולוגיה והדיגיטציה, עם שימוש בחומרים תעשייתיים ובנייה אבסטרקטית באלמנטים בסיסיים של קווים וצורות. למעשה, המגדל של טטלין היה אנדרטה אוטופית שבזמנו לא הייתה בת מימוש. המתווים האווירודינמיים של נאמן לעומת זאת, מבוססים על טכנולוגית המגנוט. טכנולוגיה זו, ההולכת ומתפתחת, עשויה לאפשר שליטה מוחלטת על מרכיבי המבנים הפיסוליים ועל אופן הריחוף שלהם בחלל.
בזמנו של טטלין יצר חלוץ הרקטות והטיס הרוסי קונסטנטין ציולקובסקי את האוטופיה הקוסמית הדמיונית-מדעית שלו, שביסודה עולם הצף בחלל: "מתווה בתי המגורים כאן יהיה פשוט להפליא... הם ייבנו למליוני אנשים. קולוניות אלו יאוכלסו בחדרי זכוכית שיסתובבו חסרי משקל בחלל... בנוסף לכך ישמשו גם חלקים כדוריים, התקני מתכת מן המוכן ויריעות דקיקות של מתכת טהורה... ". אדריכלות אוטופיסטית שכללה את עיצוב עולם המחר נודעה במיוחד בשנות השישים והשבעים של המאה ה-20, כמו לדוגמא אצל האדריכל הישראלי-צרפתי, יונה פרידמן, אשר כבר בשנות החמישים המאוחרות פיתח את רעיונותיו ל"עיר המחר" שהתבססה על אדריכלות בתנועה. תכנון עיר החללית שלו לא היה קבוע מראש, כאשר החללים השתנו ללא הרף במרוצת הזמן. ²
האנדרטאות המעוצבות בקווים נקיים, מבליטות קונסטרוקציות מורכבות המשתמשות בטרמינולוגיה המאפשרת שינוי ודינאמיות בחלל במידת שינוי עוצמת המגנט. טכנולוגיה עתידית זו עדיין איננה ברת שימוש, אולם יכולה להוות אתגר למהנדסי מגנט שאכן יממשו אותה. הקונסטרוקציות המתוחכמות, שחלקן גם מתנועעות, בנויות על בסיס ניידי ויכולות להיות ממוקמות בכל מקום שהוא.
הטכנולוגיה העתידנית יצרה כאן שפה פיוטית נשגבת, תוך יצירת קונסטרוקציות בעלות קווים גיאומטריים אך עם זאת מעודנים, היוצרים אחידות ושלמות צורנית, תוך התאמה מלאה בין החלקים.
האנדרטאות נראות כשתולות בתוך המציאות הגלובלית החדשה. אך עם זאת, ההתייחסות לטבע המקיף עדיין קשורה לנופים טבעיים לא מאוישים המוכרים מכדור הארץ. מחד, הרצון להתנתק מכדור הארץ על מנת לחפש קיום פיזי במקום אחר מתבטא ביכולת התעופה של האנדרטאות ומאידך, ההשתלבות בסביבה הטבעית מבוססת על נופים ריאליים. מצב זה יצר דואליות בהתייחסות לאדריכלות עתידית.
העיסוק בתקופה עתידנית תוך מודעות ריאלית לבאות, נבחנת על רקע הקדמה הטכנולוגית והדיגיטלית המשתנה ומשתכללת מידי יום. ייצוג תפיסת החיים כדינאמי וסתגלני מעיד על נקודת מבט אופטימית המסוגלת לנבא ולהתכונן לעתיד הלא נודע.  

הערות:
1.ד. אוחנה, "חזון אחרית הפוטוריזם", משקפיים מס' 39, מוזיאון ישראל, ירושלים, דצמבר 1999, עמ' 55.
2. ע. גדעון, "אמנות ואוטופיה", בצלאל, גליון מס' 1, פברואר 1984, עמ' 6.