התערוכה בחלל האלטרנטיבי של ארז שטרן, עוסקת במושג הנהנתנות, תענוגות החיים והיופי למראית עין מחד, ובהתנזרות, מניעה, הדחקה או סיאוב מאידך. התערוכה מעלה שאלות הנוגעות להדוניזם פרטי, ציבורי, מדיני, תרבותי וכו' במטרה לבחון את הקשר בין תאוות ותשוקות למהות החיים. האם העונג הוא התגלמות הטוב? לפי הפילוסוף היווני אפיקורוס שאיפה אל משהו שאיננו הנאה, או ייחוס המונח "טוב" למשהו שאיננו הנאה, הם בבחינת טעות בשיפוט. האם סיפוק של תשוקות למיניהן יחשב כהתגלמות הטוב או כמשהו מגונה? האם לפי השיטה שלפיה התיאבון בא עם האכילה, קמצנות נהפכת לתאווה בלתי נלאית לנהנתנות על חשבון הזולת? מדוע בדיון הציבורי הישראלי נורמאליות נתפסת כמערביות ומערביות נתפסת כסגנון חיים - Life Style? האם מנגד, האושר יכול להיות מורכב מהפרטים הקטנים? האם התנזרות אכן מדחיקה תשוקות?

העבודה של רוני רייזינגר בוחנת את מראה האוכל האסתטי והיוקרתי המצולם באופן מסוגנן ולוקחת את הצופה להתבוננות מחדש במרכיבים. מהו משקל העומס החברתי והתקשורתי שאנו סופגים? עד כמה אנו אותנטיים לעצמנו? האם סגנון חיים נהנתני אכן מוביל לאושר? השניצל המינימאלי בצילום של הדס רשף, לעומת זאת, עשוי בצורת דינוזאור קטן ומונח על גבי פרוסת לחם המרוחה ברשלנות. זוהי ארוחת עניים המבטאת הדחקת תשוקות שאינן ניתנות למימוש. האם מאכל יומיומי פשוט וזול יכול לספק אותנו? שטר הכסף בעבודתה של ליטל לב-כהן המסמל אמצעי להשגת עושר ולפיכך אושר, מוצא מהקשרו. במקום אמצעי לחלופה כספית, משמש השטר כמצע להתמזגות של אלמנטים אורנמנטאליים היוצרים קומפוזיציות אורגניות המתארות השפעות אסתטיות ותרבותיות מארצות שונות על ידי מיזוג סימבולים אידיאולוגים בוטניים וקוסמולוגיים.

פנים של בית אמריקאי טיפוסי משנות ה-70, ברישום של רועי חפץ, מבטא ריק רגשי של עיצוב קר. מגע הדיו על הנייר יוצר מגע פשוט שבו קווים-קווים מבטאים סגנון נזירי מאופק היוצר ניגוד לחום הבורגני המקובל. כלי הזכוכית הבוהקים בצילום של אתי שוורץ, משדרים לעומת זאת איכות יוקרתית, אולם במבט שני מתגלה כי אלו כלים דומסטיים, פשוטים. נעמי מנדל מציירת סמור מפוחלץ המבטא סבל ואלימות במסווה של קישוט לבית בורגני. פסלוני מאו דזה דונג שצולמו על ידי מיכל בר-אור בחנות רהיטי קסטיאל, מגלמים מערך אירוני לעגני על ידי החברה הקפיטליסטית שהפכה אותם למוצר תשוקה נחשק. השליט הקומוניסטי המהפכני רוקן מתוכן ממשי לכדי אלמנט עיצובי ובעקבות זאת נהפך למוצר צריכה יוקרתי ניטראלי ולא מאיים, שהוחזר לכלל שמסוגל לרוכשו.

ילדה אקספרסיבית חושנית מלקקת סוכרייה על מקל בציור של יובל שלגי מוצגת כאובייקט מיני מפתה. דמות גרוטסקית זו מציגה דימוי של איך צריכה להיראות ילדה-אשה שאמורה להוות סמל סקס. דמותה שזורה בפרדוקס מפתה ומייסר בו זמנית ובסופו של דבר היא הופכת להיות הדימוי עצמו. הציור הלבן של רן קידר מזכך את ה"שוקולד" למשהו נשגב והופך אותו לשוקולד לבן, טהור יותר. המלאך בעבודתו של שחר קורנבליט, הלובש בגד בעל שרוולים שחורים וארוכים מוכן לעטוף תחת כנפיו את כל מה שמצוי בקרבתו. הרצון לעטוף אולי מתוך חמלה וחסד, מציג עוצמה ויכולת הכלה שלא יודעת שובע, אך בין היתר גם אוגר את סכנת ההיבלעות, הכיליון והמוות. אפשר להרהר של מי הנהנתנות כאן, של המלאך או של זה הנמצא תחת כנפיו?

יורם בלומנקרנץ מציג צילומים שצולמו באמצעות מיקרוסקופ אלקטרוני במכון לחקר ימים ואגמים בחיפה מדגימות של מים מזוהמים שנלקחו משפך הקישון ומשפך בתי הזיקוק. מושבות החיידקים מדומות לאזורים גלקטיים לא ידועים וסיבי הפטריות מדומות לצמחייה או אפילו שערות. השעתוק האלקטרוני במקרה זה, גרם לדיסטורציה של הדימוי. העץ הלבן בצילום של עמיחי מלכי צולם בשכונה יוקרתית מצוחצחת בלונדון. העץ המיוחד לכשעצמו נראה כמו תכשיט. השפשופים בגזע מגלים סימנים מוזהבים ולפיכך משדרים יוקרה ומתאימים לאווירה.