הקצב כחלק בלתי נפרד מהפרקטיקה החברתית היומיומית הדינאמית, מסמל את מהות החיים בעיר חולון. העיר כמרכז תרבות מציעה מגוון תרבותי ואמנותי לתושביה, כחלק בלתי נפרד ממרקם החיים בה.

התערוכה לוקחת חלק באירועי פסטיבל "צלילי ילדות" השם דגש השנה על נושא המוסיקה. באמצעות התערוכה ניתן ביטוי למושג הקצב ובהשאלה לקצב העירוני ולקצב החיים בעיר. העבודות בתערוכה זו מתייחסות למושג הקצב ובוחנות אותו באופנים שונים ובמדיות שונות כמו: וידאו, מיצב, ציור, פיסול, וידאו אינסטליישן ועוד. העבודות האינטראקטיביות מזמינות את הצופים לחוות חוויה מיוחדת על-ידי נגיעה, הפקת צליל ויצירת קצב ומוזיקה משלהם.

מאז ומעולם היה הקצב מצוי בתרבויות השונות, בין אם נבע מכוחות הטבע או הופק על-ידי האדם. קיימת קצביות במחזור הסיבובים של כדור הארץ, בחילופי העונות ובגאות ובשפל של מימי האוקיאנוסים. ביטויים קצביים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים משתקפים גם בפעימות ליבנו או במחיאות כפיים קצביות.

קצב כפי שמשתקף במוסיקה, הוא דרך ארגון של צלילים ביחס לזמן. הקצב הוא אופן יצירת "הזמן המוסיקלי", שהוא הזמן המיוחד העצמאי, שיוצרת המוסיקה; זמן בתוך זמן, זמן צלילי בתוך הזמן הכללי. קצב הוא השם הכללי לכמה תופעות שונות: מפעם (דופק, Beat); משקל (Time); מקצב (ריתמוס, Rhythm).

מפעם = שיעור המהירות (טמפו), מגדיר את מהירות הפעימות, או את מידת צפיפותן.

משקל = הוא ארגון הפעימות בקבוצות בעלות מספר קבוע של פעימות.

מקצב = מערך היחסים בין משכי הצלילים (ריתמוס).

תחושת הקצב אינה קשורה בהכרח לצלילים וניתן לבטאה גם בתנועות גוף בלי להשמיע צליל כלשהו. הקצב הופך את המוסיקה למשהו פועם, נע, בעל כיוון, הכולל בתוכו הצטברות של מתח ופורקן לסירוגין, ודומה מבחינות רבות לאורגניזם חי.

לא ניתן לתאר מוסיקה ללא קצב. לכל צליל יש משך מסוים והיחסים בין המשכים אלו יוצרים מקצב כלשהו, גם אם הוא מקרי ושרירותי. הקצב מגוון מטבעו ומשתנה והוא "המציאות החיה" של יחסי זמן ומשקל בתוך היצירה המוסיקלית.

 

גיורי פוליטי והדר לנדסברג, "Dead Orkest", 2007, משחק וידאו.

 Dead Orkestהוא משחק אנימציה מוסיקלי אינטראקטיבי בו השחקן/צופה  מפעיל דמויות אנימציה ובעזרתן יוצר מוסיקה בזמן אמת. השחקן יכול לבחור נגן וכלי נגינה ולשלוט בהם כרצונו ובכך ליצור מוסיקה במשותף עם שחקנים אחרים. גם צופים בלי ידע מוסיקלי יכולים ליצור יצירה מוזיקלית משלהם.

גיורי פוליטי – מוסיקאי והדר לנדסברג – אנימטורית, חברו ליצירת שיתוף מקורי של שני התחומים. אנימציה שמוכתבת על ידי המוסיקה ומוסיקה שזקוקה לאנימציה כדי להישמע, ושניהם זקוקים לצופה בכדי להתהוות. באין מגע - אין תנועה, באין תנועה - אין צליל. באופן זה, אוסף הצלילים מייצר התרחשות מוזיקלית וקצבית הנבנית תוך כדי תהליך המשחק. באנגלית (to play) משמעו לנגן וגם לשחק, וכך גם בגרמנית (Spielen) ובצרפתית (Jouer). משמעות העניין היא שיש שפות ותרבויות שראו בנגינה משחק, שעשוע, עיסוק לשעות הפנאי, או תענוג להסחת הדעת.

נגינה:

גיטרה – דויד ברדג'נסקי

קול – מיכל אופנהיים

תופים – גיורי פוליטי

גיורי פוליטי, "Frace", 2005, הקרנת וידאו 1 ד'

פנים חזקות בוהקות, מביעות, מדברות, מפוכחות, אקוטיות, עוצמתיות, מדברות בקצב אינטנסיבי, קבוע ורפטטיבי. הפה ככלי נגינה מייצר חוויה וויזואלית כוחנית, כמעט מדיטטיבית. Frace משלבת בין קול, סאונד וקצב; בין הארכאי לדיגיטלי. היצירה לוקחת חומר סוני (קולי) וויזואלי מינימלי ומעבדת אותו לידי יצירה מוסיקלית. העבודה מביאה את פניה וקולה של סטפני פאן.

פרייס זכתה במקום הראשון ב-'One minutes awards'  בשימן שבסין, וכן הוצגה ב- BizArt בשנחאי וב- ICA בלונדון.

אילן גרין , "תקלה", 2007, מיצב סאונד

תקלות במערכת הסאונד משמשות כחומר גלם ליצירה מוזיקלית קצבית. התנועה הרפטטיבית של המיקרופונים מעל הרמקולים יוצרת פידבק - צליל הבוקע מן הרמקול ומוזן חזרה אל תוך המיקרופון. תופעה זו יוצרת מעגל הגברה פנימי ביניהם, ומתקבלים צליל או צפצוף חדים וצורמים. בנוסף לכך, תנועת המיקרופונים יוצרת גם קצב ויזואלי. תזוזת הקונסטרוקציה נתונה להשפעת תנועתם של הצופים בחלל, שביכולתם להשפיע באופן מודע על התזוזה ובאופן זה לקבוע את  גבולות המקצב.     

בלינדה קיין ויונתן לוי, "Soundsation", 2007, וידאו אינסטליישן

וידאו מצולם ומוקרן במעגל סגור המגיב לצלילים מוקלטים ולתנועת הצופה בחלל בזמן אמת. מיקומו של הצופה, מאפייניו הפיזיים והשפעת הצליל על הדימוי שלו, הם הגורמים המרכזיים לחוויה שנוצרת, מתהווה ומשתנה כרעשים וויזואליים בכל רגע נתון. מעמד בלתי שגרתי המעמיד את הצופה עצמו כ"קורבן" למוחו הקודח של מחשב מתוכנת במיוחד עבור מטרה זו. 

שחר יהלום, " האחרון מכבה את האור", 2006, אובייקט,95X50X60 ס"מ

(התמונה: נגטיב של רישום קיר בספריי ודיו)

שני פטיפונים שמנגנים בו זמנית משפט, סיבוב אחד, רנדומאלי במידה, מתוך הקו הספיראלי השלם של התקליט. המבנה הרפטטיבי מתקיים על ידי שני מעצורים שכמו במקרה באו תחת ידה של האמנית שחרכה את התבליט השחור והפכה אותו למשטח לבן ואטום. זהו המקום  שבו הופך הקו הקונקרטי למשטח חסר זהות, אותו מקום בו הופך המבנה הליניארי והדינאמי של היצירה למצב סטטי ולכן אינסופי.

 מיכל אופנהיים, זמרת ומלחינה, "מקסימאלי פראקטאלי", 2007, צינור פלסטיק, 1.20X1.90 ס"מ

כלי מוסיקלי ספיראלי מקורי המבטא מקצב סובייקטיבי. הכלי בעל שני פתחים המייבאים מקצב פראקטאלי: עמדה 'א': המבצעת - רמקול, עמדה 'ב': המאזין - המבקר בגלריה. מקצהו האחד (עמדה 'א') תושמע קריאה לינארית שתנווט דרך מנהרת הספיראלה לעבר הקצה השני (עמדה 'ב'). בין תנועות השקט לתנועות הקול, ישאף המיצב להיות נאמן למקצבה של התנועה האינסופית של הספירלה.

 נבט יצחק, Playground, 2005, וידאו 5 דק'

סאונד של צעצועים מנגנים/קופצים/רוקדים בעיבוד מחשב יצר שימוש מעניין במקצב. הסאונד המקורי עובד למקצב עכשווי, כאשר רצף הצלילים והקולות יצר משקל, קצב ודינאמיקה חדשים. הריתמוס החי מבטא מקצב מחזורי המובע בצורה נמרצת ומקורית.

נתן אלקנוביץ, "בטהובן", 2002, אקריליק וסיליקון על קנבס, 100X100 ס"מ

נתן אלקנוביץ, "צ'ייקובסקי", 2002, אקריליק וסיליקון על קנבס, 100X100 ס"מ

בציורים אלה ניכרת תחושה של קצב. תווי מוזיקה הלקוחים מתחילת המנגינה טרויקה (Troika) שכתב צ'ייקובסקי, מוזלפים באופן ברור על הבד, כשברקע משתקפת דמותו של המלחין. בציור "בטהובן", מוזלפים קווים של דיסק היוצרים תחושה תנועתית סיבובית קצבית ועקבית.