דניאלה יניב ריכטר - עבודות בקרמיקה

ווירטואוזיות מרשימה מוצגת בשימוש בחומרים ליצירת ייצוגים של חומרים אחרים. פריצת הגבולות של שימוש בחומרים מוכרים, תוך התמודדות עם אתגרים טכניים, הביאה ליצירת אובייקטים ריאליסטיים המדמים מציאות נתונה.

יניב-ריכטר משתמשת בחומר הקראמי על מנת ליצור דימויים של חפצים יומיומיים ומנסה לבחון את מקומו ומשמעותו של החומר הקראמי בעולם של עיצוב מחומרים פלסטיים ואחרים, שדרך הייצור שלהם מהירה וזולה. היא מנסה להעלות שאלות בקשר לתרבות הצריכה ומאסות החפצים חסרי הייחוד המיוצרים בכמויות תעשייתיות.

אובייקטים חד פעמיים אלה, מהווים המשכיות למסורות הקראמיות המוקדמות שבהם ייצור חפצים נחשב כמעשה אומנות ייחודי. לכלי הקראמי מטען תרבותי מולד. המסורת הקראמית שמאפיינת מגוון רחב של תרבויות אנושיות קדומות, מובילה בהכרח אל המקום המסורתי של עשיית כלי שימושי. אולם כאן, היא נחשפת ממקום אחר - ממקום של תעתוע, דימוי מושלם של חפץ ולא הדבר עצמו. החפצים היומיומיים אינם דימויים סטנדרטיים של העולם הקראמי, המתעסק בדרך כלל בכלים או מיכלים. הפונקציה השימושית איננה קיימת משום השימוש בחומר שאינו מייצג באופן טבעי את פונקצית המוצר.

העבודות נעות על התפר שבין תעתוע לנגישות, אשליה ומציאות, שימושיות ופיסוליות. האנלוגיה הנוצרת בין האובייקטים המפוסלים בקראמיקה לבין החומרים המדומים, מבטאת יכולת וירטואוזית מרשימה ומיומנות טכנית גבוהה העשויה ברגישות רבה. החותמת האישית של האמנית ניכרת לעין באמירה אישית ומקורית.

המשחק בחומר מתאפשר הודות לתכונות החומר הקראמי. איכויות החומר נותנות מענה למגבלות הצורניות של החפץ. חומר עדין ושברירי זה, מייצג חפצים בעלי משקל. חפצים סטנדרטיים, יומיומיים מקבלים דגש מיוחד ויוצרים סביבה וירטואלית, אישית, הנדמית כאמיתית. העבודות סדורות בחדר כמייצגות סביבת חיים דינאמית שנכנסה למצב של קיפאון ונדמה שעוד רגע עומדת להפשיר ולחזור למצבה החומרי הקודם.