10 וואריאציות על אותו הדימוי
10 וואריאציות על אותו הנושא
10 סגנונות של אותה העבודה
10 פעמים חזרה על אותו הדבר, אבל באינטרפרטציה שונה
X10 אותו הדימוי מוצגים באופן שונה
10 חזרות שונות על אותו העניין
10 דרכים לספר את אותו הסיפור בדרכים שונות
10 אופנים לתאר את אותה הסיטואציה במובנים שונים
10 ניסיונות לתאר משהו דומה בצורות שונות
10 מובנים שונים לתיאור אותו המקרה
התערוכה היא בהשראת ספרו הידוע "תרגילים בסגנון" מ-1947 של רמון קנו (ממקימי תנועת האוליפו, תנועה ספרותית אוונגרדית שנוסדה בצרפת בשנת 1960 במטרה להגדיר מחדש את הטקסט הספרותי). הספר מספר סיפור קצר שבמרכזו פגישה מקרית באוטובוס בלא פחות מ-99 דרכים חדשות, יצירתיות ומשעשעות. הרעיון שאוב מעולם המוזיקה הקלאסית שבה יש "נושא" ו"ואריאציות" על הנושא. האפשרות לפתח "נושא" לאינספור וריאציות ריתקה אותו והובילה אותו לבחון האם ניתן להמיר את הטכניקה הזאת מתחום המוזיקה לתחום הספרות. התערוכה בוחנת 10 מצבי הסתכלות שונים על אובייקטים, 10 ואריאציות שונות של התבוננות על שינויי צורה, הרחבת זוויות מבט של הסתכלות, השתנויות של חומר, מצבי שימוש שונים ומצבים שונים של ייצוגי זמן.
על העבודות:
רוני אביב, גורים, 2019-20, גדלים משתנים, הדפסת פיגמנט
Roni Aviv, Puppies, 2019-20, variable sizes, pigment print
רוני אביב, שיער, 2019-20, גדלים משתנים, הדפסת פיגמנט
Roni Aviv, Hair, 2019-20, variable sizes, pigment print
אביב מציגה שתי סדרות של תצלומי תקריב הכוללות 10 וואריאציות שונות של התבוננות על אובייקט. בסדרה הראשונה מוצגים תצלומים של פיסת נייר טואלט, ובסדרה השנייה תצלומים של שערות שנלכדו ברצפת חדר שינה במעון סטודנטים אמריקאי. אביב חוזרת לאותם חומרי גלם שוב ושוב לאורך חודשים ארוכים, חומרים המהווים נקודת מפגש פיזית בין הגוף לחלל הבית. בעבודותיה, היא מבקשת לתת תשומת לב מחודשת לדברים הכביכול מינוריים והמובנים מאליהם המלווים אותנו בחיי היום יום, וטוענת בעד התבוננות מעמיקה. הסדרה 'גורים' עוסקת באסתטיקה של שימוש ונוחות, כיצד היא מיוצרת ומה מסתתר מאחוריה. משחק הווריאציות הצילומי יוצר מתח בין החד פעמיות של נייר הטואלט לבין פעולת הצילום הרפטטיבית והממושכת המותחת את זמן השימוש ואת מגבלות החומר. הסדרה 'שיער' נבעה מתוך עניין של נוכחות הגוף בהיעדרו וכן בוויזואליות של מחיקה. בין כל דייר ודייר הרצפה נצבעה בעוד שכבה של לקה. בין כל אותן שכבות, נקלעו שאריות של חוויה וזמן של מי שקדמו לאביב בחדר זה שמתבטאות באמצעות שריטות, לכלוך, או שיערות שנלכדו תחת הלקה.
טל ניסים, ללא כותרת, 2019, צילום, 50X40 ס"מ
Untitled, 2019, photography, 40X50 cm, Tal Nisim
טל ניסים, ללא כותרת, 2019, 0:21 שניות בלופ
Untitled, 2019, video 21 sec loop, Tal Nisim
עבודותיו של טל מתייחסות למושג פלאואנתרופולוגיה (מדע העוסק בחקר האבולוציה של האדם). במסגרת המחקר הוא בדק, מדד וקטלג שערות שונות שלו, של אשתו ובתו, תוך התייחסות להכלאה מחודשת יחד עם איברי גוף אחרים. מטרת עבודתו היא לבחון השתנות אפשרית של חומר כתוצאה מהכלאה עם חומרים לא צפויים. צמיחת השיער נצפית בהדרגה בצלחות הפטרי עד לקמילה ה'טראגית', בדומה לאבולוציה של האדם. עבודת הווידאו מציגה 10 דגימות שונות של קצוות שיער של בתו ששימשו לצורך ההכלאות.
חן צרפתי, הגדרת העצמי של פסל בתקופת הסלפי, 2020, עבודת וידאו, 5.00 דקות
Chen Serftay, Self Extension of Selfi Sculpture, 2020, Video Installation, 5:00 min
צרפתי בוחנת 10 זוויות מבט שונות של הסתכלות וחקירה של מבט אישי בצילום סלפי מול הפסל מצפור ערד של יגאל תומרקין המוצב בעיר ערד. נקודות המבט נבחנות על ידי שימוש במוט סלפי וטלפונים חכמים. המסך המפוצל לעשרה סרטים שונים מציג מצבים מוקטנים של התרחשויות הנוצרות בין אנשים לבין חלקי הפסל. חתכים גיאומטריים של חלקי הפסל מתערבבים עם תנועות אנושיות של האנשים שבאו לבקרו. חקירת הפסל נעשית באופן פיזי על ידי הליכה, קפיצה, התכופפות, הצצה ובחינת כל חלקיו. מעת לעת המצולמים מתקרבים אל המצלמה, מביטים לתוך העדשה ומתרחקים בחזרה. פעולת צילום הסלפי מאחדת בין הגוף-המצלמה-והפסל ליחידה אחת ברגע שהמצלמה נכנסת לפעולה.
שיר לוסקי, 10X10, 2020, הזרקת דיו פיגמנטי, 120X105 ס"מ
Shir Lusky, 10X10, 2020, Inkjet pigment print, 105X120 cm
לוסקי מצלמת שוב ושוב את אותם הדברים במקומות שונים בווריאציות שונות. הדימויים שלה הם בדרך כלל שוליים, ״על הדרך״, פשוטים. שיר היא אספנית של ניואנסים במציאות של שיבוש. היא עוסקת באובייקטים גנריים שניתן למצוא אותם במסות. הסדרה בוחנת מצבי שימוש שונים באתרים שונים של אותו האובייקט.
שירן יצהרי, הצללים של מגדל הנביאים, 2018, טפט על נייר, 30X20 ס"מ
Shiran Yitzhari, The Shadows of the Prophets Tower, 2018, wallpaper on paper, 20X30cm
יצהרי חוקרת בניין בחיפה שנקרא בית חורי. הבניין נבנה ע"י סלים חורי בתחילת המאה העשרים, ובו התגוררה משפחתו עד שנמכר והושכר להנהלת הרכבת המנדטורית של ארץ ישראל. הבניין נפגע במהלך מלחמת העצמאות ולאחר מכן נשרף, עד שלבסוף נהרס כליל ובמקומו נבנה בניין אחר, המוכר כיום כמגדל הנביאים (המגדל, אשר נבנה במהלך שנות השמונים כמגדל משרדים מודרני ומפואר, עומד היום כמעט ריק, והוא ננטש אט־אט לטובת מגדלים חדשים שצצו בעיר). מתוך תצלומים ישנים בנתה מודל של שני המבנים, כדי לנסות ולייצר צללים של שני הבניינים. תהליך החיפוש אחר הקומפוזיציות של הצללים, הוליד סדרה של ווריאציות שונות של צללים. הקומפוזיציות השונות של הצללים מייצגות שעות שונות של היום בהם האור מוקרן והצל מוטל.
אסף שחם, ללא כותרת (20.8-29.8), 2020, הזרקת דיו על נייר ארכיבי, 15X22 ס"מ
, 2020, inkjet print on archival paper, 22X15 cm (20.8-29.8) Untitled, Assaf Shaham
שחם מתמקד בייצוג של זמן דרך ייצוג של תאריכי תפוגה על מוצר מזון. 10 תאריכים עוקבים שתוקפם יפוג במהלך התערוכה מייצגים 10 ימים אחרונים של חיי מדף. תאריך התפוגה הראשון הוא תאריך הפתיחה ותאריך התפוגה האחרון הוא תאריך סיומה של התערוכה, כעבור 10 ימים. אפקט הצפייה בעבודה מזמן התבוננות איטית והבחנה בניואנסים של השתנות, תוך הבנה שנגלית אט אט תוך כדי הליכה וצפייה בתצלומים, שהזמן חולף מהר וגם תוקפו של המוצר יפוג.